משפחת ארדמן

הקן של טלי, אורן והילדים.
כשנכנסים אל טלי ואורן הביתה הדבר הראשון שפוגשים ומרגישים ישר בלב זה את האור הטבעי שנכנס דרך החלונות הגדולים. אור שעוטף מכל הכוונים את מי שפוגש בו, ממש כמו שמיכה נעימה מול הטלוויזיה בשבת בבוקר שנותנים למחשבות לנדוד. אור שמאיר את היום יום ואת הלב ולרגע מרגישים איך הוא מאיר גם את הדרך אל היום הבא. בדיוק כמו שהאור של אורן טלי והילדים נכנס פנימה אל מי שסביבם ובינהם. אור של נתינה שקטה, גם כשמנסים לגלות עליה קצת יותר זה לא תמיד אפשרי. נתינה רגועה שדומה לשילוב הצבעים הנעים בבית שלהם, שנותנים את הטון במרחב.

את הנתינה שלהם מרגישים גם בפרטים הקטנים שמהם אפשר ללמוד על מי שגר בבית ועל המשפחה שלהם. על ג'סטות קטנות כגדולות שכל אחד עושה בשביל השני כמו למשל מספר האיירובוטים שיש בבית - "כי טלי אוהבת, זה בשבילה" אמר אורן בחיוך.

שיתוף שפוגשים דרך המטבח הפתוח לחיים עצמם, כזה שמחבק את כל מי שמגיע הביתה ועל השיש בצבע אפור טבעי כמו היה אדמה ששותלים בה עומדים להם האחד ליד השני בקבוקים וצנצנות עם ייחורים ירוקים של צמיחה. ממש כמו משפחה. אי אפשר לגדל ייחורים כאלו בלי אקסטרה רגש ועדינות בלב ובנשמה. "זה הפרויקט של טלי" אומר אורן ושוב מרגישים את הרוך אליה בקול שלו. אלו הצמחים שמתחילים לגדל והמון פעמים אין לזה המשך והגרעין נשאר לבדו בבקבוק עם כמה קיסמים שמחזיקים אותו. בבית של אורן וטלי זה בדיוק ההפך. צמיחה מהשורש היא הצמיחה המשמעותית, עלה ועוד עלה עד שהצמח יציב ויכול לעמוד בפני עצמו וכחלק ממשפחה, ממש כמו האנשים עצמם.

נתינה ורוך שמורגשים גם באימוץ כלבים לתוך חיבוק גדול של המשפחה. הם היו שלושה כלבים עד לא מזמן ועכשיו הם שניים, שניים שזכו וקבלו בית חם וקרקע יציבה. כשנכנסים אליהם הביתה שומעים אותם מכוון החדרים מספרים בעצמם בהתלהבות את הסיפור שלהם.

ההתרגשות הייתה נוכחת לכל אורך הדרך, מרגע ועד לסיום הפרויקט. עופר, אמנון, שי – לי וים חוו יחד את השינוי והבנייה בכל שלביה. מנוכחות במועד ההריסה, שהיה מלווה בהרבה מאד התרגשות ודרך הבניה עצמה. כולם כמשפחה עקבו אחרי כל שלב משלבי התקדמות הפרויקט והיו מאד מעורבים. מחפירת היסודות, בניית העמודים ויציקות הבטון. בניית הדירה הפרטית שלהם בקומה הראשונה ועלייה בקומות והכל יחד עם שמירה על עצי השדרה והמדרכות הרחבות המייחדות אותה. החלטות לגבי הדירה אותה תכנן בחירת החומרים והצבעים. כך נולדה יצירת אמנות - יצירת הבית חדש.

במרכז חלל המטבח ממוקם לו שולחן האוכל שרק מחכה שיתקבצו סביבו. קורא למפגש משפחתי ושיח משותף על היום שעבר וגם על מה שיהיה. בית שכל אחד מבני המשפחה עושה המון ובקצב מסחרר של עשייה. הצבע הצהוב שמושך את העין מקערת הלימונים שעל השולחן מקפיץ ישר חיוך גדול ללב וצבע הפרחים מתוך העציץ מזכיר את היופי ומאפשר רוגע גם בימים עמוסים יותר. זה לא מפתיע שליד כל אלו מונחים מחשב מחברת ועט, יצירת פינת עבודה טבעית והכי טובה בלב ליבו של הבית. לצד האור מהמרפסת שמחבק את הבית מכל צדדיו, החוץ שהוא חלק משמעותי מהבית.

העובדה שבבית הזה מבשלים מורגשת וגם מיד נראית לעין. מכלי הבישול שמונחים על השיש, מהקערות היפות במדפי המטבח ומריח הנענע, הבזיליקום ועוד הרבה מהחבורה הירוקה שמחכה בעציצים ענקיים שיקטפו ממנה. למטבח יש מקום מרכזי ומשמעותי בחיים עצמם וצבע השיש וארונות המטבח הבהירים משתלבים בשקט של חיים עם נוכחות שקטה ועוצמתית גם יחד.

גווני האפור בהיר משתלבים עם הצבע החום אדמתי והנעים של הפרקט, זה שכשהולכים עליו יחפים מרגישים בטוחים ונוכחים. על הכורסא מונחים מדי צה"ל לקראת החלק השני של היום, סוג של תזכורת לחייל שבבית ולאבא שעושה מילואים בתקופות משותפות. שותפות במשפחה שקיימת גם מהסוג הזה. פינת ישיבה שמזמינה את מי שמגיע לשבת בה מהסוג שמתיישבים ונשארים בה יחד והרבה.

במרפסת הגדולה שמקיפה את החלל המרכזי של הבית ממוקם עוד שולחן אוכל גדול ומרכזי לזמנים של יחד. כדור הסל והטרמפולינה מעידים על זה שישנם ימים בהם היא מלאה בחברים, משפחה וכולם יחד מוצאים בה את הפינה שלהם, יחד ולחוד.
ברחוב שקט וירוק עם עצי זית בקומה חמישית ירוקה במיוחד כשהשמיים הם חלק בלתי נפרד מתפאורת חיי היום יום, טלי ואורן בנו להם את הקן הפרטי שלהם. קן עם הרבה אור, שקט, חום ושיתוף. כזה שכל היסודות הטובים והמשמעותיים האלו ניכרים בו בכל פינה ושולחים קרניים טובות ישר ללב מהשנייה הראשונה שנכנסים אליו.

נכתב וצולם ע"י עידית גרינבוים – מחברת מילים, תמונות ורגש.