משפחת אשכנזי עמוס

כשחוויות מהעולם הגדול ותרבויות שונות פוגשות אמנות קרמיקה ויופי; נוצר קסם. זה מה שמרגישים כשנכנסים לדירתה הנעימה של משפחת אשכנזי, שתוכננה על ידי האדריכל עלי ורדי.

כבר בכניסה, העין נמשכת לבית מזוזה צבעוני ויפה מקרמיקה, שהכינה עבורם חברה טובה ומוכשרת מעומק הלב. נדמה שצבעיה נבחרו בתאום עדין ומשתלב עם גוף התאורה הייחודי התלוי בכניסה. לאט לאט, מי שנכנס לקן המשפחתי, מרגיש איך הוא נעטף במאפייני הצבע הירוק על כל גווניו, הוא הצבע העיקרי בחלל. צבע, שמביא איתו התעוררות והרבה רוגע ושלווה. אחד משני צבעיה של צ'אקרת הלב, הרביעית מבין שבע הצ'אקרות הוא הירוק, צ'אקרה שבין היתר מסמנת את מערכות היחסים, האינטימיות וההרמוניה בחיים. כמה דקות עם עופר ואמנון והבחירה בירוק ברורה. המשפחתיות, ההורות והזוגיות, הם מרכז הבית. "היעדרותה" של הטלוויזיה בחלל הציבורי של הדירה מוסיפה לשקט הנוכח. "זו בחירה מודעת" משתף עופר "מהימים בהם שי – לי וים למדו בבית הספר האנתרופוסופי".

במשך הרבה שנים עופר ואמנון גרו בכמה משכונותיה היפות של ירושלים ולפני כ 20 שנה עברו לתל אביב. החיפושים אחר הדירה המתאימה לקחו זמן ואחרי שראו כשבעים דירות הגיעו לשדרות סמאטס. אמנם הם לא חשבו על אזור השדרה כאזור פוטנציאלי מתאים ולמרות זאת, התאהבו בדירה ונשארו. מה שנמצא כבחירה מדויקת בהמשך. הם הרגישו שדירת הקרקע האינטימית שמצאו משדרת את החום והייחודיות שחיפשו. הייתה בה רצפה כחולה אמיתית של פעם ומשני צידיה חלונות בלגים גדולים, דרכם אפשר היה לראות את הירוק של השדרה ולצאת לגינה. ככל שעבר הזמן, הם התאהבו גם בשדרה הירוקה והשקטה של העיר הגדולה. בשנים הראשונות גרו בה שניהם וכעבור כמה שנים נולדו שי- לי וים.

ישנם הרבה זיכרונות טובים מהדירה בה הפכו מזוג למשפחה. חגיגות ימי הולדת אליהם הוזמנו חברים ושכנים, ארוחות משפחתיות והרבה חברים. שכנות טובה וקרובה של דלתות פתוחות ושיתוף. חיי קהילה עם שייכות.
שי- לי וים גדלו והדירה המיוחדת, שהייתה נעימה וטובה לכל אורך השנים, נהייתה קצת קטנה ומשם נולד הרצון לגדול. עם ההתחדשות בעיר, עופר לקח חלק בקידום פרויקט בנייה מהשלב בו היה עדיין כמחשבה.

ההתרגשות הייתה נוכחת לכל אורך הדרך, מרגע ועד לסיום הפרויקט. עופר, אמנון, שי – לי וים חוו יחד את השינוי והבנייה בכל שלביה. מנוכחות במועד ההריסה, שהיה מלווה בהרבה מאד התרגשות ודרך הבניה עצמה. כולם כמשפחה עקבו אחרי כל שלב משלבי התקדמות הפרויקט והיו מאד מעורבים. מחפירת היסודות, בניית העמודים ויציקות הבטון. בניית הדירה הפרטית שלהם בקומה הראשונה ועלייה בקומות והכל יחד עם שמירה על עצי השדרה והמדרכות הרחבות המייחדות אותה. החלטות לגבי הדירה אותה תכנן בחירת החומרים והצבעים. כך נולדה יצירת אמנות - יצירת הבית חדש.

היו הרבה תחנות עד לסיום הבניה וכל אחת הביאה איתה עולם שלם של רגשות, עשייה והרבה שיתופי פעולה. לכל אורך הדרך התחושה המרכזית הייתה של התפתחות, התרחבות והגשמה. "הפרויקט הגיע בשלב מתאים ומדויק לחיים שלנו" אומר עופר. "שי לי וים גדלו והיו מוכנים לפינה האישית והפרטית שלהם, כך שהפרידה מדירת הקרקע הייתה טובה, שלמה, עם הרבה זיכרונות טובים שנשארו בלב".

עופר, מדריך טיולים מאז שהוא זוכר את עצמו, הדריך בהרבה מקומות על פני הגלובוס והיו תקופות בהן היה מביא איתו חזרה פריטים שמאפיינים את תרבות המקום. עם המעבר לדירה החדשה, רוב הפריטים שספרו את סיפורי העולם הגדול יחד עם סיפורו של עופר חולקו בין החברים והמשפחה, למעט פסל העץ מאינדונזיה שהועבר לדירה החדשה. מהפסלים שמסמלים את האמנות התרבותית של מקומות אחרים. עץ מגולף בדיוק מרגש, כזה שכשמסתכלים עליו לעומק, פוגשים במבטים ממקומות אחרים וככל שהדקות חולפות, אפשר לדמיין את מי שיושב ומגלף אותו שניה אחר שניה ואת חיי השבט בקצה השני השל העולם.

לצד תווי הפנים המגולפים בעץ, עוטפים את החלל כלי הקרמיקה של אמנון. את חלקם יצר בעדינות המאפיינת אותו עם בחירת צבעים שייחודית רק לו. חלקם עברו איתו במהלך השנים גם מדירת הקרקע וחלקם חדשים שצורפו לקיים והמוכר. "זו האהבה שלו" אומר עופר, אהבה גלויה שממלאת את החיים בצבעים, צורות ושילובים.
בחלל הציבורי דרך חלון גדול נראית השדרה היפה. ענפיו של עץ גדול, עליו שמרו במהלך הבניה נראים כשומרים על פינת הישיבה במרפסת והיושבים בה. ספה עם סיפור של חברות מרכז המרפסת ותופסת חלק משמעותי בחיי היום יום. ובחלקה השני, ספסל, ירוק כמובן, שהזמן שניכר עליו עושה אותו מיוחד ומעביר חלק מתקופות חיים.

הכניסה לדירה החדשה לוותה בהתרגשות גדולה של כל בני המשפחה לקראת המקום המשפחתי החדש. נוספו החדרים של שי- לי וים, פינת האמנות והיצירה של אמנון, המרפסת - מקור השקט והחברותא בה נמצאים הרבה משעות אחה"צ והערב וחדרם של עופר ואמנון שנמצא גם הוא בחזית הבניין מול השדרה.
ארבעת הבניינים הפכו לגדולים יותר, עם צבעים אחרים וחיצוניות שונה מזו שהייתה. מספר הדירות גדל ונוספו גם שכנים חדשים. חלק מאנשי הקהילה שהייתה נשארו והרבה משוכרי הדירות שהיו שכנים לאורך שנים רבות עזבו ונוספו חדשים. "עם הזמן נוצרת קהילה חדשה, שמחבקת בתוכה את הישן והחדש בו זמנית ולאט ובסבלנות נרקמים קשרים חדשים" מספר עופר. התחושה לקהילתיות ושכנות נוכחת ובמקביל, תמיד יש מקום טוב ובריא של געגוע למה שהיה, עם הבנה, שחידוש, בנייה ומעבר לבניינים גדולים, מביאים איתם שינויים שהזמן הוא חלק משמעותי בהתפתחות הפנימית, האישית והקהילתית.

"בהסתכלות על הדרך מתחילתו כרעיון ועד לכניסה לדירה, אנחנו מאד שמחים על ההתחדשות וממליצים מאד. לצאת לדרך עם ביטחון וסבלנות והבנה למיקסום היתרונות והדברים הטובים בו". ניכר, שהרצון והשאיפה לגדילה במרחבים הפיסיים, הביאו איתם מעבר אפשרות לא רק להתרחבות הפיסית בחללים אלא גם בלב ומתן אפשרות לכניסתם של דברים חדשים.
הבתים שלנו הם מה שאנחנו יוצקים לתוכם וכל תקופה מביאה איתה את התוכן והמעטפת הנכונים לה. ככל שנסתכל על זה בפתיחות וקבלה, נוכל לקבל את מה שיש לשינוי להציע. נראה, ששני הדברים האלו והרצון אפשרו לעופר, אמנון, שי-לי וים, לקבל את מה שציפו וקוו לו, כמשפחה וכל אחד לחוד, בדרך הטובה ביותר.

נכתב וצולם ע"י עידית גרינבוים – מחברת מילים, תמונות ורגש.